המייל מגיע בשעת ערב. דוקטורנטית פותחת אותו בציפייה, וקוראת שורה אחת שמכווצת את הבטן: הצעת המחקר לא אושרה ונדרשים תיקונים. אחרי חודשים של קריאה וכתיבה, קשה לא להרגיש שהכול היה לשווא.
אבל דחייה של הצעת מחקר היא חלק רגיל מהדרך האקדמית. הצעות רבות עוברות לפחות סבב תיקונים אחד לפני שהן מאושרות. השאלה החשובה היא לא למה זה קרה, אלא איך מתקנים נכון ומגישים שוב בלי לאבד עוד חודשים.
קודם כול: לקרוא את ההערות בעיניים רגועות
הטעות הראשונה היא להגיב מהר מדי. כדאי לקרוא את ההערות, לתת להן יום או יומיים, ואז לחזור אליהן עם דף ועט. מחלקים כל הערה לאחת משלוש קבוצות: תיקון קטן (ניסוח, הפניה חסרה), תיקון בינוני (הרחבה של פרק או הבהרה של מושג) ותיקון מהותי (שינוי בשאלת המחקר או בשיטה).
החלוקה הזו עוזרת לראות שהמצב בדרך כלל פחות גרוע ממה שנראה בקריאה הראשונה.
מה הסיבות הנפוצות לדחייה?
יש כמה סיבות שחוזרות שוב ושוב. שאלת מחקר רחבה מדי או לא ברורה. סקירת ספרות, כלומר הסיכום של מחקרים קודמים בתחום, שלא מראה איפה הפער שהמחקר בא למלא. שיטת מחקר שלא מתאימה לשאלה. ולפעמים פשוט תוכנית שלא נראית מציאותית מבחינת זמן או גישה לנתונים.
פרופ' עקיבא פרדקין, שלימד שנים רבות שיטות מחקר וסטטיסטיקה, מציין שהרבה דחיות קשורות בדיוק לחיבור בין השאלה לבין השיטה. כשהשאלה חדה והשיטה נגזרת ממנה, ההצעה נראית אחרת לגמרי.
חשוב גם לזכור שהבודקים קוראים הרבה הצעות. הצעה שכתובה בשפה ברורה, עם מבנה מסודר וכותרות שקל לעקוב אחריהן, מקבלת קריאה סבלנית יותר. לפעמים חלק מההערות נובע פשוט מכך שהרעיון לא הוסבר מספיק טוב, ולא מבעיה במחקר עצמו.
איך מתקנים בלי לכתוב הכול מחדש
ברוב המקרים לא צריך להתחיל מאפס. כדאי להתחיל מהתיקונים המהותיים, כי הם משפיעים על כל השאר. אם שאלת המחקר משתנה, צריך לבדוק שהמטרות, ההשערות והשיטה עדיין מתאימות לה.
אחרי זה עוברים לתיקונים הבינוניים ובסוף לקטנים. כדאי לשמור גרסה מקורית בצד, ולעבוד על עותק חדש. כך תמיד אפשר לחזור אחורה.
אם הערה לא ברורה, עדיף לשאול את המנחה או את הוועדה מאשר לנחש. שאלה קצרה ומנומסת חוסכת סבב תיקונים נוסף.
לפני ההגשה החוזרת כדאי לתת את ההצעה לקריאה לעמית או לחבר שלא מכיר את הנושא. אם הוא מבין מה השאלה, למה היא חשובה ואיך תענו עליה, זה סימן טוב. אם הוא מתבלבל, כנראה שגם הבודקים יתבלבלו, ועדיף לגלות את זה עכשיו.
מסמך תשובה להערות: הכלי שעושה את ההבדל
כשמגישים שוב, מומלץ לצרף מסמך קצר שעובר על כל הערה ומסביר מה תוקן ואיפה. אם החלטתם לא לקבל הערה מסוימת, מסבירים בנימוס ובקצרה למה. המסמך הזה מראה לבודקים שההערות נלקחו ברצינות, ומקל עליהם לבדוק את הגרסה החדשה.
פרופסור עקיבא פרדקין ממליץ לא לראות בהערות ביקורת אישית, אלא משוב מקצועי שמחזק את המחקר עוד לפני שהוא מתחיל.
לסיכום, הצעת מחקר שנדחתה היא לא סוף הדרך. קריאה רגועה של ההערות, חלוקה שלהן לפי חשיבות, תיקון מסודר ומסמך תשובה ברור הופכים את הסבב השני להזדמנות. הרבה פעמים דווקא ההצעה המתוקנת היא זו שמובילה למחקר חזק וממוקד יותר.
